<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ב</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אר"נ סכין של ע"ג מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה מתקן הוא ופעמים שאסור במסוכנת ופעמים שמחתך מותר באטמי ודווקא שלבנה באור כדמוקי בגמרא וה"ה בהגעלה אלא ליבון בסכין שמשתמש ע"י האור והגעלה בסכין קטן כדאיתא בירושלמי בפ"ג דע"ג הסכין שפה אר"א הדא דתימא בסכין קטן אבל בגדולה צריכה ליבון וליבון שאמרו שיהיו ניצוצות נתזין ממנה.
<h2>דף ח:</h2>
והיכא דבעי למישחט לכתחלה אי סכין קטן הוא שלא נשתמש בו באור מגעילין ברותחין כדאמרינן בפסחים [ל' ע"ב] הני סכינא דפיסחא היכא עבדינן להו ופריש להו ר' יעקב בקטנים ואי גדול הוא בעי ליבון כדאמרינן לעיל בסכין של ע"ג ותנ"ה בתוספתא הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבנן באור ולהאי פי' בסכין של א"י ד' עניינים טהרה [בשעה"ח גרס "הדחה"] הגעלה וליבון ושיפה ובסכין של היתר בהדחה וגרסינן בע"ג [ע"ו ע"ב] הסכין שפה והיא טהורה ונועצה יפה בקרקע ובמקום קשה ובכשאין בה גומות ואר"ה לאכול בה צונן אבל לחמין בעי הגעלה או ליבון וסכין שיש בו גומות אפי' לצונן לא סגי ליה בשיפה ור' יעקב אמר אפי' נשתמש בו באור ואינו רוצה להשתמש בו אלא בחמין בהגעלה סגי. שכל מה שיש לו לפלוט ע"י חמין פליט בהגעלה. ואעפ"י שעדיין יש בו מהאיסור ומסתברא מדגרסינן הני סכינא דפיסחא ולא אמר סכינא דארמאי. ש"מ דהני פשיטא להו דליבון בעי דדרכן להשתמש באור נינהו כדקתני בתוס'. אבל בפסח מיבעיא לי' אי מדמו לי' לנותר דאר"א התם [ע"ז ע"ו ע"א] כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי. ואע"ג דאיסורא פלט ליתא לאיסורא בעינא וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמיר איסורא לא גרע מגעולי א"י ובעי ליבון וא"ל אביי דבעי ליבון ומשום חומרא דחמץ. ואסיקנא אידי ואידי ברותחין (ובנותר) [וכנותר] אבל גיעולי א"י צריך ליבון לעולם בגדולים ובקטנים שיפה. ושני מינין בסכין אסור ליבון ושיפה. וב' מינין בסכין היתר הגעלה והדחה.
אתמר השוחט בסכין ש"ג רב אמר קולף רה"א מדיחו וכתב רב אלפס הלכתא מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב ולחומרא. ומסתברא כרב ולחומרא דהלכתא כרב באיסורי. וקולף בין לל"ק דקס"ד ביה"ש רותח. בין ללישנא בתרא דאמר צונן דאגב דוחקא דסכינא בלעה. ומיהו לכתחלה לא ישחוט השוחט קאמר ומסתבר דווקא ב"י אבל לא ב"י לא בעי קליפה דקי"ל נטל"פ מותר דתניא [ע"ז ע"ה ע"ב] וכולן שבישל בהן עד שלא געיל מותר לכתחלה אסור משום קדירה ב"י. ואיכא דק"ל למ"ד מדיח (לא) [ולא אמרינן] שאגב דוחקא דסכינא בלע מ"ש מקישות [חולין קי"א ע"ב] דתנן צנון שחתכו [בסכין שחתך בה בשר] אסור לאכלו ברותח ודווקא צנון אבל קישות גריד לי' לבי פסקי ולא סגי ליה בהדחה ה"נ ליבעי גרידה אית דמפרשי גרידה בעלמא היינו הדחה אלא דגבי קישות לא שייך הדחה דפגים לה. ומסתב' קישות ואבטיח שהוא דבר לח ומימיהן מדיחין הסכין ומפליטין טעם הבשר מש"ה בעי גרידה אבל דבר יבש לא כגון שוחט בסכין ש"ג והדומה לו בהדחה סגי.
סכין ששחט בה טריפה. פליגו בה ר' אחא ורבינא. ח"א בחמין. וח"א בצונן. והלכתא אפי' בצונן ואי איכא בליתא דפרסי ל"צ. ואי שחט בה דיעבד לא בעי אלא הדחה. (ואיכא) [והיכא] דשחיט ובעי' [למשחט] אחרינא איכא מאן דבעי בליתא דפרסא בין כל חדא וחדא דלמא איתרמי טרפה ואנן לא ס"ל דלא מחזקינן ריעותא כדאי' בסוף זה השער. ודווקא סכין טריפה אבל סכין כשרה מותר לשחוט בה מידי דהוה לדם הסימנין הנבלעין בבשר דסגי ליה במליחת הבשר. ורש"י פי' דדם ל"ל שמנונית ולא בלע כלל. וק"ל הא דגרסינן פ' כ"ה [קי"א ע"ב] א"ש סכין ששחט בה אסור לאכול בה רותח. צונן א"ל בעי הדחה וא"ל לא בעי הדחה. ובחלק הכשר הבשר נפרש. איכא דמוכח מדפסקינן הלכתא דסכין טריפה אפי' בצונן אלמא כרבב"ח קי"ל. דאמר בסכין ש"ג מדיח. דאי כרב דאמר קולף משום דביה"ש רותח. אי משום דוחקא דסכינא ה"נ אמר בחמין. (ומסקנא) [ומסתברא] דל"ד התם סכין דאיסורא הכא דהתירא ופליגו אי בלע בשר אי לא דרב דאמר מדיח צונן בצונן הוא ורבב"ח סבר צונן לתוך חם הוא וקולף. אבל סכין דהתירא אי בלע מאיסורא לא איירי ואתא לאשמעינן בסכין ששחט בה טריפה ח"א בחמין וח"א בצונן דסכין לא בלע אפי' ע"י רותח בה"ג וקשה הוא לבלוע אא"כ משתמש תדיר באיסורא כגון סכין ש"ג וקי"ל כרב בסכין ש"ג וקולף ובסכין טריפה מדיח וכן הלכ'.
<h2>דף י.</h2>
ואם לא בדק הסכין לפני השחיטה ולאחר השחיטה נמצאת פגומה פלוגתא דר"ה ור"ח דאתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה אר"ה אפי' שיבר בה עצמות כל היום כולה פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ר"ח אמר כשרה אימר בעצם נפגמה דעצם וודאי דפגים עור ספק פגים ספק לא פגים והו"ל ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי וודאי והלכה כוותיה דר"ה בשלא שיבר בה עצם וחיישינן שמא בעור נפגמה וכתב רש"י אפי' בעוף לחומרא, האי דקאמר אבא מרי ורבינו ז"ל דלא בדיק לפני השחיטה תמה אני טובא משום דלאכילה אמינא דט"ס היא, והכי היא אם לא בדק אחר השחיטה ונמצאת פגומה כלומר כשנבדק ע"י אחר או הוא בעצמו ידע שמצא פגום, וזהו סברתו שאומר לאחר מכאן דלאחר שחיטה לחודה ל"צ למיבדק דכולי האי לא אפשר בעיני', (ואם) [אבל אם] לא בדק לפני שחיטתו אמאי תלינן בעור לר"ה ולר"ח בעצם המפרקת ואפי' בשובר אמאי תלינן בעצמות הא סתם כל סכין פגום היא ומקמי שחיטה היא פגום ותו ליהוי ספק פגום ספק לא פגום וכל ספק בשחיטה פסולה, ומנ"ת דסתם כל סכין פגום היא (דתניא) מדאמרינן גבי מומר לעבודת כוכבים [ע"ז ג' ע"ב] ודילמא בסכין פגומה וליכא מידי בהאי מילתא בין מומר לעבודת כוכבים לאחר, ועוד מן בדיקת סכין מ"ה [י"ז ע"ב] אלמא אם לא בדק טריפה. והלכתא כוותיה בששיבר. והלכתא צריכה בדיקה בין כל חדא וחדא ואם לא בדק ונמצאת סכין פגומה כל מה ששחט טריפה ואפי' בקמייתא דהוי עובדא וטריף ר' יוסף עד תליסר חיותא כר"ה דאסר מקמייתא דחייש לעור. והאי שינוייא דקאמר ר"ח לבר מקמייתא ליתא דאי כר"ח ממאי דמתלי תלינן ממאי דבעצם דקמייתא איפגום דלמא בעצם דבתרייתא איפגום הלכך אפי' קמייתא אסורה וכן הלכתא. ודווקא בשוחט בסכין ונמצאת פגומה הא ליתא קמן ולא בדק לאחר שחיטה כיון דמקמי שחיטה בדיק לי' בחזקתן קאי דע"כ לא איצטריך בדיקה אלא היכא ששחט אחרינייתא אבל בחדא לחודה (ד)ל"צ דלא מחזקינן ריעותא דאי איתא ל"ל למימר ונמצאת פגומה לימא השוחט בסכין ולא בדק, ותו דר"א גבי מומר אמאי אי לא בדק בודק סכינו אחריו אבל היכא דבדיק מתחלה ל"צ למיבדק, ורב כהנא דמצריך בדיקתא בין כל חדא וחדא כי היכי דלא ליפסול קמייתא הוא דעביד אבל בחדא לחודה לא מצריך, ותו כי שבר בה עצמות אמאי כשרה הא לא בדק לאחר שחיטה ודלמא מקמי דשבר איפגם אלא לאו ש"מ ל"צ. ואיכא דמצריך בדיקה ולנ"ה. ואם נמצא עצם המפרקת פגום והסכין נפגם (מעלי') [על ידי היה] מעשה נשאלתי והשבתי כיון דדרך שחיטה נפגם ל"ד לשיבר בה עצמות ופסולה ורבותי חלקו עלי ושאלתי פי הרב ר' יעקב והשיב [כדברי].
<h2>דף טו:</h2>
השוחט במגל יד בצור. מגל יד יש לו שני פיות צדו א' כסכין וצדו א' כמגל השוחט דיעבד אין לכתחלה לא. בשלמא מגל יד דלמא אתי ליעבד באידך גיסא ש"מ מיהו סכין שנעבד בה פגימה אעפ"י שנשתייר בה שיעור אסור לשחוט בה לכתחלה דהא הכא איכא גזירה אאידך גיסא כ"ש הכא דבההיא גיסא גופא איכא למיגזר ואי איכא עלי' בלתא דפרסא שרי וצור וקנה לכתחלה לא ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בקנה ואסיקנא מתניתין בתלוש ולבסוף חברו ור' היא דא"ר כהנא השוחט במחובר לקרקע ר' פוסל ור"ח מכשיר ופלוגתייהו במחובר מעיקרא ר' פוסל בדיעבד ור"ח מכשיר אפי' לכתחלה והאי דקמיפלגי בדיעבד להודיעך כחו דר' דהלכה כוותיה ובכל שוחטין בין בצור בין בקנה בתלוש וד"ה שוחטין לכתחלה ובכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר לר' חייא ולית הלכתא אלא כר' ומנא תימרא דשני לן בין מחובר מעיקרא ובין תלוש ולבסוף חברו דתניא השוחט במחובר לקרקע שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה וכו' הי' צור יוצא מן הכותל או שהי' קנה עומד מאליו ושחט בה שחיטתו פסולה קשיא רישא אסיפא אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרא בין תלוש ולבסוף חברו.
<h2>דף טז:</h2>
לענין שחיטה מאי ולא איפשיטא, אליבא דר"א היא דאמר לענין הכשר זרעים תנאי היא אליבא דר"פ לא אשכחן תלוש ולבסוף חברו דהוה מחובר ולענין שחיטה לא קמיבעי' ליה וסוגיין כר"פ. ואתה מוצא ג' דרכים. הא' בתלוש שוחטין לכתחלה ואפי' שן תלושה וצפורן תלושה דאמר רבה בר"ה [י"ח ע"א] שן תלושה וצפורן תלושה מותר לשחוט בה לכתחלה והא דתנן חוץ ממגל והמגירה והצפורן והשנים מפני שהן חונקין שן אשן לא קשיא הא בחדא הא בתרתי צפורן אצפורן לא קשיא הא בתלושה הא במחוברת בתלושה שוחטין לכתחלה. הב'. תלוש ולבסוף חברו לכתחלה לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה כדתנן נעץ סכין בכותל ושחט בה שחיטתו כשרה. וא"ר ענן ל"ש אלא כשהסכין למעלה וצואר בהמה למטה אבל הסכין למטה וצואר בהמה למעלה (ל"ח) לא, חיישינן שמא ידרוס ודווקא בהמה אבל עוף דקליל אפי' סכין למטה וצואר למעלה ודווקא תלוש ולבסוף חברו ואין בו יניקה אבל אילן מחובר ע"י יניקה לא אקרי תלוש ולבסוף חברו דהא אפלגי בה בפ' כל הצלמים [ע"ז מ"ה ע"ב] אי הוה מחובר אי לאו ואע"ג דתלוש ולבסוף חברו לענין ע"ג הוי תלוש. הג'. מחובר מעיקרא דאפי' דיעבד שחיטתו פסולה. והא דקאמר בקנה שוחטין לכתחלה אוקמינן בסימנא דאגמא שקורין בוד"א אבל בקרומות של קנה לא דתניא ה' דברים אמרו בקרומות של קנה. אין שוחטין בה וכו' ירושלמי [שבת פ"ח ה"ו] מפני שרוח רעה שורה בהן והלכך אם שחט שחיטתו כשרה וי"מ מפני שמעלין קר(ד)ומות חדין ונוקבין ודיעבד נמי פסולה. השוחט במוכני שחיטתו כשרה והתניא פסולה ל"ק הא בסרנא דפחרא הא בסרנא דמיא. ואיבעית אימא הא והא בסרנא דמיא. ול"ק הא בכח ראשון הא בכח שני והלכתא בסרנא דפחרא לא ישחוט לכתחלה ואם שחט שחיטתו כשרה. בסרנא דמיא בכ"ר דיעבד אין לכתחלה לא בכ"ש אפי' דיעבד נמי פסולה.
<h2>דף יז:</h2>
חוץ ממגל קציר והמגירה ת"ר סכין שיש בה פגימות הרבה נידון כמגורה פירש"י ואפי' כולן מסוכסכות וקיימא ארישא דסכינא נידן כמגורה שעוקץ פגם ראשון מחלשת את העור והבשר. והפגם שני בא לסימן וקורע ושאין בה אלא פגימה אחת אוגרת פסולה ומסוכסכת כשרה. ומסת' דכולן מסוכסכות והוליך ולא הביא ה"ה כשוחט במגל קציר דרך הליכתה דכשרה והכא באוגרת הוא דקאמר ואם יש ב' או ג' פגימות ה"ה (כמגל) [כמגירה] לענין נבלה ואם יש בה פגימה אחת אוגרת פסולה ואסורה באכילה אבל מטהרתה מידי נבילה. ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת אוגרת משתי רוחות כשתוליך הצפורן על הסכין מראש הסכין עד סופה או מסוף הסכין לראשה אוגרת בה מכל צד פסולה אוגרת כגון שתחגור בו צפורן מסוכסכת מרוח א' הצפורן אוכל מרוח א' והשני החלק במשחזת ופריך [מ"ש] משני רוחות מפני שהעוקץ הראשון שהוא כלפי ראש הסכין בהליכתה מחלשת עור ובשר ועוקץ השני כלפי שוחט קורע ונוקב מרוח א' נמי חורפא מחלשת מורשא בזע דקיימא ארישא דסכינא עוקץ הפגימה עומדת בראש הסכין למעלה וכשמגיע לעוקץ לא נחלש העור והבשר ובהוליך ולא הביא אבל עומדת באמצע הסכין אפי' הוליך ולא הביא פסולה וכן בראש הסכין והוליך והביא או הביא ולא הוליך פסולה וכן הלכתא. והכי אסיקנא אמרת משמי' דרבא מסוכסכות פסולה והא אמר רבא מסוכסכות כשרה ל"ק כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא ה"ה דאית ליה לשנויי כאן בראש הסכין כאן באמצע הסכין ואית דמפרשי דקיימא ארישא מורשא קיימי ארישא חורפא אקתא אבל הפגומה בכ"מ שעומדת קאמר וכשהוליך ולא הביא לא פגע במורשא דליבזע אלא מורשא קמא דמחליש וליכא מורשא בתרא דבזע וה"ה אי קיימא מורשא אקתי' דסכינא והביא ולא הוליך לא מפסלי אבל בהוליך והביא א"נ דקיימא ארישא והביא ולא הוליך ואסיפא בהוליך ולא הביא פסולה. וא"ד ג' מדות בסכין הא' אוגרת פסולה אפי' דיעבד ומסוכסכת ועומדת באמצע הסכין ה"ה כאוגרת ופסולה בין הוליך ולא הביא בין הביא ולא הוליך לפי' קמא ולפי' בתרא כדפרישנא וכן עומד בראש הסכין בהוליך והביא. ב' מסוכסכות לא ישחוט ואם שחט שחיטתו כשרה בהוליך ולא הביא בעומדת בראש הסכין אבל הוליך ולא הביא באמצע הסכין פסולה כדפרישנא ולפי' קמא אי קיימא מורשא ארישא בהוליך ולא הביא א"נ אסיפא בהביא ולא הוליך כשרה. ג' עולה ויורד מותר לכתחלה כגון שיש בה פגימה גדולה והחלקה העוקצין והסכין נמוך באמצע וסכינא חריפא. דמיא לסאסאה כשרה לכתחלה במערבא בדקו לה במיא נותן מים בחודו של סכין ואם יש בו פגם שוטחין ואין הולכין ע"פ כולו בנהרדעא בדקו לה בשמשא רב ששת בדק לה בריש לישנא אר"פ צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי'. תוספתא וה"מ דצריכה האי בדיקותא היכא דחזי חשש פגימה. דצריכה דינא וצריכה בדיקה הא לא חזי בה בעיני' מידי ל"צ בדיקה כלל ובמערבא נמי דבדקו ומנסי בדבר שצריך נסיון הוא דעבדו. ובדיקת סכין ההוא גופיה מה"ת שצריך בדיקה הוא דקאמר רחמנא. והא דאמר ר"ז ליבן שפוד ושחט בה שחיטתו כשרה לא אתי' לה רבינו אלא משמע דקי"ל כר"פ ור"א וכולהו אמוראי דאמרי צריכה אבישרא ואטופרא ואתלת רוחותי'. ולא אמרינן ביה"ש מירווח רווח ואיכא למימר הא דאמר ר' זירא דיעבד הוא ולא חיישינן לצדדים אבל לכתחלה כיון דאפשר למיבדקי צריך בדיקה וליכא לדחוי' שמעתא דלא פליג בה חדא עלה.
<h2>דף יח.</h2>
אמר ר"ה מנין לבדיקת סכין מ"ה שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם [וכו']. ואר"י לא אמרו להראות סכינו לחכם אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן. וקרא אסמכתא בעלמא. ואי לא סר סכינו קמי חכם ר"ה אמר משמתינין לי' רבא אמר מעבירין אותו ומכריזין על בישרי' דטריפה הוא ורבינא אמר אי לא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' כפרתא דאפי' לכותי לא מזדבן ומסתב' דרבינא מוסיף הוא כלומר בנמצאת סכינו יפה משמתינין ואי לא מעבירין ומכריזין וממסמיסן ליה כפרתא ואית מ"ד דרבינא ס"ל בנמצאת סכינו יפה פליגי דהיכא דלא נמצאת סכינו יפה לא קאמר רבא דמכריזין דטריפה דאפי' לכותי לא מזדבן אלא אפי' בנמצאת סכינו יפה אמר מעבירין ליה ולא נהיר, וכ"כ רב אחא [עי' שאיל' פר' בהעלותך סי' קכ"ה] הא דנמצאת סכינו יפה. הא דלא נמצאת סכינו יפה ממסמס לי' כפרתא. והאי דאחמור רבנן בבדיקת סכין משאר הוראות כגון בדיקת הריאה וכיוצא בה משום דילמא אתי לזלזולי וכו' דאפשר לאשתמוטי בבדיקות אבל מילי אחרינייתא לא אפשר לאשתמוטי. ועכשיו אין ת"ח מקפיד על כבודו שכולם ראשים בעיניהם ואין ראוי לשמתו ולהעבירו אלא אורויי מורי לי' ואי עביד עביד.
השוחט במגל קציר דרך הולכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ודווקא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה לא.
<h2>דף לא.</h2>
וסכינין דשוחטין בה בעי למיהוי מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר הנשחט. דתנן אם יש בסכין מלא צואר שחיטתו כשרה. וקי"ל מלא צואר וחוץ לצואר מלא צואר בד"א שהוליך ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל הוליך והביא אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה אית מ"ד אפי' כ"ש חוץ לצואר. וליתא מדקא מיבעיא לן א"ר מלא צואר וחוץ לצואר משהו וא"א [דחוץ לצוואר משהו] מאי איכא בין הוליך והביא בין הוליך ולא הביא ותו מדקא מבעיא לן מחטא מאי ש"מ כ"ש ממש קאמר באזמל כשרה אר"א באזמל שאין לו קרנים. אבל באזמל שיש לו קרנים מיבזע בזע ומחטא דאושכפא כשרה מדקתני כ"ש וכתב ר"ח דהא דתנן אפי' כ"ש אפי' באזמל כשרה בעוף (מ)דקאמר (צוארו) [דצוארו] דק וכ"כ רבינו אלפסי ז"ל.
<h2>דף קיב.</h2>
אתמר השוחט בסכין ש"ג רב אמר קולף רה"א מדיחו וכתב רב אלפס הלכתא מדיח ולקולא ואיכא מאן דפסק כרב ולחומרא. ומסתברא כרב ולחומרא דהלכתא כרב באיסורי. וקולף בין לל"ק דקס"ד ביה"ש רותח. בין ללישנא בתרא דאמר צונן דאגב דוחקא דסכינא בלעה. ומיהו לכתחלה לא ישחוט השוחט קאמר ומסתבר דווקא ב"י אבל לא ב"י לא בעי קליפה דקי"ל נטל"פ מותר דתניא [ע"ז ע"ה ע"ב] וכולן שבישל בהן עד שלא געיל מותר לכתחלה אסור משום קדירה ב"י. ואיכא דק"ל למ"ד מדיח (לא) [ולא אמרינן] שאגב דוחקא דסכינא בלע מ"ש מקישות [חולין קי"א ע"ב] דתנן צנון שחתכו [בסכין שחתך בה בשר] אסור לאכלו ברותח ודווקא צנון אבל קישות גריד לי' לבי פסקי ולא סגי ליה בהדחה ה"נ ליבעי גרידה אית דמפרשי גרידה בעלמא היינו הדחה אלא דגבי קישות לא שייך הדחה דפגים לה. ומסתב' קישות ואבטיח שהוא דבר לח ומימיהן מדיחין הסכין ומפליטין טעם הבשר מש"ה בעי גרידה אבל דבר יבש לא כגון שוחט בסכין ש"ג והדומה לו בהדחה סגי.
